תט 18623-09-23, בנק מזרחי טפחות נ' א.ב. כלניות הגליל בע"מ

במושב כלנית שבגליל יש מתחם צימרים מאד יפה שנקרא כלניות בגליל, אשר הבעלים שלו היא חברת א.ב. כלניות הגליל בע"מ. חברת כלניות רצתה לשפץ את הצימרים, התקשרה בהסכם עם י. דהן הנדסה וניהול פרוייקטים בע"מ, ואף נתנה בידי חברת דהן שתי המחאות על חשבון העבודה – כל המחאה על סך של 50,000 ש"ח.

כמה ימים אחרי מסירת השיקים התברר לבעלים של חברת כלניות שאין לחברת דהן יכולת כלכלית לבצע את הפרויקט. הוא שוחח עם הבעלים של חברת דהן (שנקרא להם ראובן ושמעון בהתאמה) והם הסכימו באופן ידידותי לבטל את ההסכם. שמעון הבטיח לראובן להחזיר לו את ההמחאות אבל לאחר שעבר זמן רב והוא לא החזיר אותן, ראובן הודיע לבנק שלו עצמו שהוא מבטל את ההמחאות בגלל כישלון תמורה מלא, שהרי חברת דהן לא בצעה שום חלק מעבודת השיפוץ – הרי ההסכם בין חברת כלניות ובין חברת דהן בוטל בתוך ימים ספורים לאחר שנכרת.

לאחר זמן מה קבלה חברת כלניות תביעה מבנק מזרחי לפרוע את ההמחאות, ואז גילה ראובן מנהל כלניות שחברת דהן מסרה את ההמחאות לבנק מזרחי לניכיון (או כך לפחות הוא חשב בשלב הראשון).

כאן אולי כדאי לעצור ולהסביר מהו ניכיון (ונא לא להתבלבל עם ניקיון): ניכיון הוא תהליך שבו אדם מחזיק המחאות דחויות (נניח לצורך הדוגמה שההמחאות הן על סך של 100 ש"ח לתאריך של עוד שלושה חודשים), אבל הוא צריך כסף עכשיו. הוא הולך לבנק, והבנק אומר לו – בגלל הריבית, 100 ש"ח בעוד חודשיים שווים היום רק 80 ש"ח (כלומר – הבנק עושה מעין "חישוב לאחור": הבנק מחשב איזה סכום היום ייתן בעוד חודשיים 100 ש"ח בהתחשב בשערי הריבית הקיימים במשק). קח היום 80 ש"ח, ובעוד חודשיים אני אגבה ממי שנתן לך את ההמחאות את הסכום של 100 ש"ח שהיה יכול להיות לי אילו הייתי משאיר אצלי את שמונים השקלים ונותן להם לצבור ריבית.

כאשר הגיע המועד לפרוע את ההמחאות בנק מזרחי הציג את ההמחאות בבנק של חברת כלניות, אבל כזכור – חברת כלניות כבר ביטלה אותן; בנק מזרחי לא הצליח אם כן לפרוע את ההמחאות של חברת כלניות ולכן וכעת בנק מזרחי תובע את חברת כלניות בהוצאה לפועל לשלם לו את סכום השיקים – סכום בלתי מבוטל של 100,000 ש"ח.

חברת כלניות הגישה התנגדות לביצוע שטר, וטענה כי בנק מזרחי ביצע את הניכיון של ההמחאות מבלי ליצור איתה קשר, מבלי לוודא שאכן חברת כלניות קבלה את התמורה (כלומר – את שיפוץ הצימרים) עבור ההמחאות, וממילא מבלי לקבל את הסכמתה שהמחאות שלה ינוכו. במשתמע טענה חברת כלניות (כנראה מבלי לומר זאת במפורש), שהבנק התרשל בתהליך ביצוע הניכיון. עוד טענה חברת כלניות שלאחר הניסיון של בנק מזרחי להפקיד את ההמחאות ולפני שהוא הגיש את תיק ההוצאה לפועל, היא, חברת כלניות, עדכנה אותו שחברת דהן לא ביצעה את העבודה של שיפוץ הצימרים שהוזמנה ממנה, ולכן פתיחת תיק ההוצאה לפועל היא בחוסר תום לב ושלא כדין.

הבנק טען שמכיוון שהוא נתן לחברת דהן כסף תמורת ההמחאות הוא נחשב לפי החוק במעמד שנקרא אוחז כשורה. מה נותן לבנק המעמד של אוחז כשורה? מי שאוחז כשורה יכול לומר – אותי לא מעניינת עסקת היסוד שנכרתה בין חברת כלניות וחברת דהן: אני לא רוצה לדעת מה כלניות הזמינה ואני לא רוצה לדעת אם דהן סיפקה את ההזמנה או לא סיפקה את ההזמנה. ברגע שאני אוחז כשורה, זה בכלל לא ענייני: אני זכאי לקבל את הסכום של ההמחאות, כי כש"קניתי" את ההמחאות מחברת דהן שילמתי עליהן כסף – אותם שמונים ש"ח שנתתי לחברת דהן במסגרת הניכיון, ואם לחברת כלניות יש טענות כלפי חברת דהן שחברת דהן לא ביצעה את השיפוץ, אז בבקשה – שתתכבד ותתבע את חברת דהן.

כאשר חברת כלניות ראתה שאם היא תדבק בטיעון שההמחאות נמסרו במסגרת הניכיון אז הבנק באמת יהיה אוחז כשורה, היא שינתה את הטיעון שלה, וטענה שחברת דהן מסרה את ההמחאות לבנק לא לניכיון אלא למשמורת. מה זה משמורת? משמורת זה שירות שהבנק מציע ללקוחותיו: כאשר לאדם או חברה יש הרבה המחאות דחויות מכל מיני לקוחות וקשה לו לעקוב אחריהן ולראות מתי מגיע מועד פרעונה של כל המחאה ואז להפקיד אותה בזמן, הוא מוסר את כל ההמחאות לבנק, והבנק מטפל לו במעקב אחרי מועדי הפירעון של ההמחאות ומגיש כל המחאה לפירעון במועדה. עבור השירות הזה הלקוח משלם לבנק כמה שקלים בגין כל המחאה.

איך הטענה שההמחאות נמסרו למשמורת עוזרת לחברת כלניות? כי יש הבדל עצום בין מסירה לניכיון ובין מסירה למשמורת: במסירה לניכיון, הבנק נותן למנכה סכום שנובע מתוך הסכום שרשום בהמחאות, והסכום הזה הוא תמורה, שבאמצעותה למעשה הבנק "קונה" את החוב של חברת כלניות (פועל כמו צ'יינג'). במשמורת, לעומת זאת, הלקוח משלם סכום קבוע על כל המחאה (בדרך כלל ששה שקלים), בלי קשר לסכום שרשום על ההמחאה. הבנק לא קונה את החוב, אלא רק נותן שירות פקידותי של מעקב אחר ההמחאות – שירות שקל לו לתת בגלל שיש לו מערכת ממוחשבת ש"מקפיצה" כל המחאה ביום שמגיע מועד פירעונה.

לכן, אם ההמחאות נמסרו למשמורת אז הבנק לא נתן עבורן תמורה, הבנק לא קנה את החוב, הבנק לא אוחז כשורה והוא לא יכול לתבוע את סכום ההמחאות מחברת כלניות: הוא בסך הכל ביצע עבורה שירות פקידותי ולא פיננסי.

שאלה השופטת את ראובן כלניות – הרי לא אתה מסרת את ההמחאות לבנק: מי שמסר את ההמחאות היה שמעון דהן; אז האם יש לך איזו ראיה שההמחאות נמסרו לבנק? אמר ראובן – לא, אבל אם גבירתי תתן לי רשות להתגונן אני אוכל לבקש מהבנק גילוי מסמכים, ואז נראה האם ההמחאות נמסרו לניכיון ואני צריך לשלם אותן, או שנמסרו למשמורת ואז אני לא אצטרך לשלם אותן.

התהליך הזה של לטעון בפני בית המשפט קודם טענה אחת, ואחר כך כאשר היא לא מביאה לתוצאה הרצויה להחליף קו הגנה ולטעון טענה אחרת, נקרא שינוי חזית או הרחבת חזית, ושופטים לא אוהבים אותו: שופטים חושבים באופן טבעי שכאשר בעל דין משנה קו הגנה במהלך הדיון, כנראה שאחד מקווי ההגנה לא היה אמת מלכתחילה.

במקרה הזה, השופטת הבינה שמדובר בנסיבות מיוחדות, מפני שמי שמסר את ההמחאות לבנק היה שמעון דהן ולא ראובן כלניות. כל מה שראובן יודע זה רק מה שסיפר לו שמעון, ולכן ראובן בעצם לא יכול לדעת מה באמת היה שם, ולשם מה נמסרו ההמחאות לבנק.

לכן, למרות שראובן החליף גירסה באמצע ההליך, השופטת החליטה לאפשר לו לנסות להוכיח את הגנתו ונתנה לו רשות להגן. מצד שני, השופטת היתה ערה לכך שהגרסה השנייה של ראובן (שההמחאות נמסרו למשמורת) היא גרסה בעלת סבירות נמוכה מפני שראובן העלה אותה רק אחרי שראה שגרסתו הראשונה לא תועיל לו, ולכן התנתה את מתן הרשות להגן בכך שחברת כלניות תפקיד בקופת בית המשפט ערובה להוצאות בסך של 70,000 ש"ח.

כמובן שקבלת רשות להגן היא רק השלב הראשון בבירור של התיק, והמילה האחרונה עוד לא נאמרה: רק אחרי הדיון יקבע בית המשפט את גורלן של ההמחאות. אנחנו נמשיך לעקוב.

תט 18623-09-23, בנק מזרחי טפחות נ' א.ב. כלניות הגליל בע"מ.

נשמח אם תעשו לנו לייק ותשתפו!

מידע נוסף תוכלו למצוא כאן: https://bit.ly/3BS1RCX

#בנק_מזרחי_טפחות #כלניות_בגליל #כשלון_תמורה_מלא #ניכיון #התנגדות_לביצוע_שטר #התרשלות #רשלנות #חוסר_תום_לב #שלא_כדין #הוצאה_לפועל #אוחז_כשורה #משמורת #רשות_להתגונן #גילוי_מסמכים #שינוי_חזית #הרחבת_חזית #ערובה_להוצאות

תמונת אילוסטרציה באמצעות AI