עע"מ 20037-03-25, זוהר חוצות נ' עירית קריית אונו

מכירים את שלטי החוצות ברחובות? בוודאי! הרחוב שייך לעירייה, ומדי מספר שנים העירייה מוציאה את הזכות לפרסם על שילוט החוצות למכרז. בכל מכרז כזה המציע צריך לצרף ערבות בנקאית. מה קורה כאשר הערבות אינה לפי תנאי המכרז אלא טובה יותר? האם ההצעה תיפסל? על כך בפוסט הבא. עקבו אחרינו ושתפו!

קצת רקע: שלטי החוצות ממוקמות ברחובות ובצמתים שהם שטח ציבורי. העירייה נותנת לגוף אחד זיכיון למספר שנים על כל השלטים שבתחומה והגוף הזה אחראי לפרסום על שילוט החוצות למשך כל תקופת הזיכיון. הואיל והשילוט הוא רכוש ציבורי העירייה לא יכולה לתת את הזיכיון למי שמתחשק לה, ולכן הזכיין נבחר במכרז.

עיריית קריית אונו הוציאה מכרז שילוט אליו הוגשו שלוש הצעות: של חברת זוהר חוצות, חברת מבט ראשון – פרסום חוצות, חברת חוצות זהב וחברת פרסום דיל טוב 2005. המכרז אפשר לבחור יותר מזוכה אחד והעירייה בחרה בהצעות של מבט ראשון וחוצות זהב.

כידוע במקומותינו, הודעת הזכייה במכרז היא לא סוף ההליך אלא רק תחילתו, מפני שנדיר הדבר שאחד המציעים שמפסיד אינו פונה לבית המשפט כדי לערער על תוצאות המכרז, וכך היה גם במקרה שלנו: זוהר חוצות ערערה על החלטת ועדת המכרזים לגבי הזוכות וטענה כי נפלו פגמים בערבות הבנקאית שמסרו הזוכות.

וועדת המכרזים של עיריית קריית אונו דרשה ערבות צמודה למדד. לאחר זמן מה פרסמה הוועדה עדכון, שאין צורך בערבות צמודה למדד. העדכון נשלח בהודעת מייל, הודעת המייל נשלחה למציעים ארבעה ימים לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, והיא לא היתה מובלטת בגוף המייל אלא שלמייל צורפו מסמכים המכילים כ- 150 עמודים, וההודעה על תיקון הדרישה לגבי הערבות הבנקאית היתה באחד המסמכים הללו.

הזוכות פספסו את ההודעה והגישו ערבות עם הצמדה למדד. זוהר חוצות בקשה לפסול את הערבות כי הערבות אינה תואמת את הדרישה המתוקנת. זוהר חוצות ערערה לבית המשפט המחוזי בעתירה מינהלית, ובית המשפט המחוזי (כב' השופט קובי ורדי) דחה את ערעורה. זוהר חוצות עדיין לא ויתרה אלא שבה וערערה לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון קבע בפסק דין חדשני וחשוב מאד:

עיריית קריית אונו נהגה ברשלנות, מפני שהודיעה על השינוי רק ארבעה ימים לפני הגשת ההצעות, כאשר בסבירות גבוהה הערבות הבנקאית כבר היתה מוכנה אצל המציעות, וכאשר יתכן וכבר לא היה להן זמן להוציא ערבות חדשה. זאת ועוד: העירייה לא הודיעה על השינוי במייל עצמו, אלא רק צירפה את המסמכים הרבים (שספק אם המציעים היו יכולים להספיק לקרוא אותם בימים שנותרו עד הגשת ההצעה) ונתנה למציעים "לגלות" את דבר השינוי בעצמם; ולכן מציע לא יכול להיפגע מרשלנות של מפרסם המכרז.

מכאן עבר בית המשפט לדבר על הערבות עצמה. בית המשפט אמר שבעבר היתה נהוגה גישה דווקנית, שכל פגם, אפילו אם הוא קטן, אפילו אם הוא אינו פוגע מבחינה מהותית, פוסל את הערבות; אולם הגישה הזו רוככה עם השנים, וכיום הגישה היא שבוחנים את הערבות מבחינה מהותית: אם הטעות נעשתה בתום לב והיא לא פוגעת בשיוויון, לא יפסלו את ההצעה בגלל פגם בערבות.

במקרה שלנו, אמר בית המשפט, הואיל והטעות היתה בתום לב עקב הרשלנות של עיריית קריית אונו, והואיל והערבות אינה פוגעת בשיוויון בין המציעים מפני שהיא מציעה הצעה טובה יותר ולא גרועה יותר (כי ערבות צמודה טובה יותר מערבות שאינה צמודה), הרי שהערבות לא תיפסל ולכן גם לא תיפסל זכייתה במכרז של חדשות העיר.

עע"מ 20037-03-25, זוהר חוצות בע"מ נ' עירית קריית אונו ואח',

בית המשפט העליון, כב' השופטים עופר גרוסקופף, יחיאל כשר ורות רונן,

22-04-25

25