ת"א 17575-04-25 בנק הפועלים נ' פרץ

מושבניק לקח הלוואה מבנק הפועלים, לא החזיר אותה ונפטר. הבנק הטיל עיקול על חלקו (מחצית) במשק שהיה לו עם אשתו במושב מבקיעים, והאלמנה בקשה לבטל את העיקול בטענה שכאשר העיקול הוטל, המשק כבר לא היה של בעלה אלא שלה בלבד.

השאלה שעלתה – האם נחלה עוברת בצו ירושה, או מיד עם מותו, עוד לפני צו ירושה, מכוח ההסכם בין המושב לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). שאלה זו הוצגה לבית המשפט ובה עוסק הפוסט הבא.

האלמנה טענה כי המשק אינו חלק מהעיזבון ולכן לא ניתן לעקלו. מדוע אינו חלק מהעיזבון? מפני שלפי סעיף 19(ג) להסכם המשבצת בין המושב למנהל מקרקעי ישראל זכות השימוש במשק היא זכות בר רשות בלבד, וזכות זו פוקעת עם מות בר הרשות (במקרה שלנו – בעלה, מר פרץ). כאשר בר רשות נפטר וזכותו פוקעת, אז הזכות עוברת אוטומטית לבן הזוג – לא מכוח ירושה אלא מכוח ההסכם, קרי - אותו הסכם משבצת שבין המושב לרמ"י.

במקרה שלנו, טענה גב' פרץ, המנוח נפטר ב 6.1.2025 ואילו העיקול הוטל רק ב 9.4.2025 – שלושה חודשים לאחר הפטירה. במועד שהעיקול הוטל הזכות כבר לא היתה של מר פרץ אלא רק שלה, ולכן הבנק לא היה יכול לעקל אותה.

הבנק טען: שהבקשה של האלמנה היא למעשה בקשה לסעד הצהרתי על בעלות במשק — בקשה שלכאורה בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בה; שרמ"י והמושב אינם צד להליך ולכן אי אפשר לקבוע מה מצב הזכויות; שמאחר שרמ"י רשמה את העיקול, הדבר מעיד שיש למנוח זכויות במשק; ושגם אם קיימת זכות העברה לבת הזוג, היא אינה אוטומטית אלא כפופה לנהלים (שלא צורפו); ושבכל מקרה, על פי הסכם המשבצת הזכות עוברת בכפוף לעיקולים שחלים עליה.

בית המשפט פסק:

אמנם לבית המשפט אין סמכות לתת סעד הצהרתי על בעלות כסעד ראשי, אבל בית המשפט כן מוסמך להכריע אגבית בשאלה האם למנוח היו זכויות בר עיקול מפני שלא מדובר בהכרזה על בעלות אלא בבירור טכני לצורך בחינת העיקול.

העובדה שרמ"י רשמה את העיקול אינה מעידה דבר על השאלה האם למנוח היו או לא היו זכויות בנחלה בזמן רישום העיקול - רמ"י כמי שרשומה כ"מחזיקה" רק מבצעת את הצו - היא אינה צד שמכריע בזכויות, ולכן עצם רישום העיקול בספרים אינו הוכחה שהעיקול תקף; שהבנק לא הביא ראיה לכך שהזכות אינה עוברת אוטומטית; ושאין משמעות לצירופם של רמ"י והמושב כצדדים להליך.

המפתח להכרעה – סעיף 19(ג) להסכם המשבצת, הקובע במפורש כי זכות בר הרשות במשק אינה חלק מהעיזבון, כי בעת פטירת אחד מבני הזוג — הזכות עוברת מיד לבן/בת הזוג, וכי הזכות אינה ניתנת להורשה. בית המשפט ציין כי בית המשפט העליון נתן בעבר תוקף בפסיקתו להסכמי משבצת. ובפרט לס' 19 (ג) הנ"ל. בית המשפט הוסיף כי האמור בהסכם המשבצת לפיו במות בעל הזכות היא עוברת בכפוף לעיקולים  - הכוונה לעיקולים שכבר היו עליה לפני מותו של בעל הזכות.

מכאן עבר בית המשפט לבדוק את עובדות המקרה: המנוח נפטר ב-  ;6.1.2025בקשת העיקול הוגשה ב-  7.4.2025; ההחלטה על עיקול ניתנה ב-  9.4.2025; ורישום העיקול היה ב  20.4.2025; כלומר - בעת הטלת העיקול הזכות כבר לא הייתה של המנוח אלא של האלמנה. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה שבמועד העיקול לא הייתה למנוח זכות שניתן לעקל. לפיכך קבע בית המשפט כי העיקול על המשק מבוטל, וחייב את הבנק בהוצאות משפט בסך  2,500 ש"ח.

גב' פרץ שמרה אם כן על זכות השימוש במשק כשהיא נקייה ללא עיקול, משום שהבנק איחר בהטלת העיקול, שהוטל אחרי שהזכות כבר עברה אליה באופן אוטומטי עם מות המנוח.

ת"א 17575-04-25 בנק הפועלים בע"מ נ' פרץ (המנוח) ואח',            

בית משפט השלום בבת ים, כבוד הרשם הבכיר ניקולאי יעקובלב,

ניתן ביום 03-11-25.