ת"א 52871-05-25 בנק דיסקונט נ' א.ב.ש חי

כאשר תובע ממציא לנתבע כתב תביעה והנתבע אינו מתגונן, התובע רשאי לבקש מבית המשפט פסק דין בהעדר הגנה. כאשר התובע לא מצליח להמציא לידיו של הנתבע את פסק הדין, מותר לו להדביק את התביעה על דלתו של הנתבע; אולם האם מותר לבקש פסק דין בהעדר הגנה כאשר כתב התביעה הודבק על הדלת? על כך בפוסט המאד חשוב הבא.

החוק מאפשר לתובע שהמציא את כתב התביעה לנתבע והנתבע לא הגיש כתב הגנה, לבקש פסק דין בהעדר הגנה. נתבע שניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה יכול לפנות לבית המשפט ולבקש את ביטול פסק הדין; אבל בניגוד לנתבע "רגיל", שיש לו זכות להגיש כתב הגנה גם אם סיכויי הגנתו קלושים, הרי שבמקרה של בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בשני דברים: אחד – שאי הגשת כתב ההגנה לא נבעה מזלזול בהליך או בבית המשפט, והשני – שאם יבוטל פסק הדין, אזי באמת יש לו סיכויים טובים להצליח בהגנתו, וכי אם יבוטל פסק הדין הוא לא יבזבז את זמנו היקר של בית המשפט לשווא.

הבעיה היא שהחוק הזה מציב בפני השופטים פיתוי שלעיתים הוא כבד מכדי לעמוד בו: השופטים נמדדים כל הזמן ונערכת סטטיסטיקה באיזה קצב כל אחד מהם מסיים תיקים. שופט שמסיים תיקים בקצב יפה  ביחס לאחרים נחשב שופט טוב יותר מבחינת המערכת, בלי קשר לשאלה האם פסקין הדין שלו טובים אם לאו (הגם שבמקביל לסטטיסטיקת המהירות המערכת בודקת גם כמה ערעורים מוגשים על כל שופט וכמה מהם מתקבלים).

מסיבה זו שופטים רבים נעתרים בקלות (רבה מדי) לבקשות למתן פסקי דין בהעדר הגנה, מפני שפסק דין כזה סוגר את התיק, גם אם לפעמים הסגירה היא רק זמנית וגם אם לפעמים הנתבע מבקש ביטול פסק דין; אולם כל עוד הנתבע לא ביקש (או לא קיבל) ביטול פסק הדין, התיק רשום כסגור ומצטרף לסטטיסטיקה הטובה של אותו שופט.

באופן הזה, הכלי של פסק דין בהעדר הגנה הופך לעיתים קרובות לכלי שמבחינת הדין המהותי משמש בפועל לשלילת זכותו המעין חוקתית של הנתבע ליומו בבית המשפט, וככזה, הוא יוצר עוולות ואי צדק. ברור הדבר שבאופן שבו הוא מיושם כיום, לא מושג איזון האינטרסים בין זכותו של התובע לקבל פסק דין לאחר הזמן הקבוע בתקנות לשם הגשת כתב הגנה, ובין זכותו של הנתבע ליומו בבית המשפט.

והנה, יש שופט אחד שמחליט לדקדק עם התובע שביקש פסק דין בהעדר הגנה, ולשמור על זכויותיו של הנתבע אפילו עוד לפני שהנתבע בא וביקש לבטל את פסק הדין בהעדר הגנה; וזה דבר המעשה:

בנק דיסקונט הגיש תביעה נגד חברת אבש חי בע"מ ונגד מנהלה בועז מלכה. המצאת התביעה היתה בדרך של הדבקת כתב התביעה על דלת החברה. מדובר בחברה שכנראה לא היתה פעילה במועד ההדבקה וכנראה שאיש ממנהליה ובעליה כבר לא הגיע למשרדי החברה ולכן איש לא ראה את כתב ההגנה שהודבק. כבוד השופט אלישי בן יצחק שישב בדין הבין כל זאת ופסק:

כדי שצדק יראה ולא רק יעשה הנני מורה כדלקמן:

תצהיר השליח הינו על דרך השבלונה כאשר חלקו בכתב יד (בניגוד להוראות סע' 1(1) המחייב הגשת כתב בי דין כשהוא מודפס) כאשר כתב היד אינו קריא והתצהיר חסר פירוט רב הימנו אכן ניתן ללמוד, להתרשם שאכן כתב התביעה הומצא לנתבע 1 או הנתבע 2.

גם ההמצאה לנתבע 2 אשר לפי תצהיר השליח נמסרה לידי הנתבע 2, חסרה פירוט רב: כיצד זיהה השליח את הנתבע 2 וכיצד אומתה זהותו? אילו בדיקות ביצע השליח כדי לאמת את הדלת שבה אכן מתגורר הנתבע 2? כמו כן לבקשה למתן פסק דין לא צורף אישור עדכני מרשם האוכלוסין הימנו ניתן ללמוד על כתובתו הרשומה של הנתבע 2.

אין בהדבקה כדי ליצור וודאות מספקת שאכן כתב התביעה הומצא לנתבע שכן יכול והנתבע כלל לא ראה את כתב התביעה. חשוב שהדרך אל מימוש זכותו של התובע לא תעשה על דרך הקפנדריא ותוך רמיסת זכותו הבסיסית של הנתבע לבוא ולהעלות טענותיו ולהציג תשובתו לטענות התובע.

בשים לב לזהירות המתבקשת מעקרון שבבקשה למתן פסק דין "בהכל יש להטיל ספק" ובשים לב לכך שיש להיזהר מדרך קצרה שבסופו של יום תתברר כארוכה ובטרם ייתן בית המשפט פסק דין בהיעדר כתב הגנה בהתאם לבקשה יתכבד התובע ויבצע את הפעולות שלהלן וזאת כדי לוודא באמת שהנתבע פועל מתוך רצון לחמוק מהדין.

לנוכח העובדה שכתב התביעה הומצא לנתבע אך על ידי שליח, יתכבד התובע וימציא לנתבע/ת את כתב התביעה פעם נוספת והפעם בדואר רשום עם אישור מסירה, למכתב זה יצרף התובע מכתב נילווה המורה לנתבע להגיש כתב הגנה. במכתב יציין התובע כדלקמן:

"כתב התביעה הודבק על דלתך/נמסר לך ביום ______, כתב הגנה היה אמור להיות מוגש תוך 60 יום מהיום שהומצא לך כתב התביעה. בהתאם להחלטת בית המשפט עליך להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום שהנתבע קיבל את כתב התביעה בדואר רשום.

עוד יוסיף התובע ויציין [במכתב] "כי היה והנתבע יהיה זקוק לאורכה נוספת למתן כתב הגנה יתכבד ויגיש בקשת אורכה מתאימה".

עוד כדי להבטיח את המצאת כתב התביעה לנתבעת 1 תתכבד התובעת ותמציא בדואר רשום עם אישור מסירה את כתב התביעה גם לדירקטורים של החברה כפי שאלו מפורטים בדו"ח רשם החברות שצורף לבקשה.

על התובע לעשות שימוש בכל דרכי ההתקשרות והפרטים שמסר הנתבע לתובע החל מתחילת ההתקשרות ועד לעצם הגשת כתב התביעה. לרבות באמצעות משלוח מסרונים [sms] יישומון וטסאפ או באמצעות כתובת דואר אלקטרוני. בנסיבות יתכבד התובע וימציא לנתבע את כתב התביעה בכל אחת מהדרכים באמצעותם ניהל התובע קשר עם הנתבע.

ככל שהתובע שולח לנתבע את כתב התביעה באמצעות מסרון [sms] או יישומון וטסאפ [אזי] בנוסף לקובץ יוסיף התובע ויציין כדלקמן:

"בהתאם להחלטת בית המשפט כתב התביעה נשלח אליך גם בהודעה זו, ככל שתבקש ניתן יהיה להעביר לך עותק של כתב התביעה על נספחיו אם תציין כתובת למשלוח. תשומת ליבך כי באם תציין כתובת וכתב התביעה ישלח לשם בדואר רשום ודבר הדואר לא ילקח על ידך יהיה בכך כדי ללמוד שכתב התביעה הומצא לך כדין". 

ככל שהתובע יבקש להוציא שליח נוסף עליו ליתן לו הוראות ברורות יותר בטרם יבצע שליחותו לרבות האפשרות לתעד באמצעות סרטון את מסירת המכתב, ולאחר מכן יתן תצהיר מפורט בדבר המסירה, למי נמסר כתב התביעה, כיצד השליח וידא את זהות המקבל, צילום דלת הנתבע, דרך זיהוי דירתו של הנתבע, וכל פרט אשר יהיה בו כדי ללמד שאכן המסירה בוצעה כהלכתה על שורשה ודקדוקיה.

ככל שהנתבע עדיין ימשיך בגישתו ולא יגיש כתב הגנה יתכבד התובע ויצרף לבקשה הנוספת את כל פרטי ההתקשרות המצויים עימו ואת כל ההסכמות שאישר הנתבע להתקשרות איתו, ככל שאין דרכי התקשרות יצהיר על כך נציג התובע שמכיר את הנתבע וטיפל בענייניו.

התובע ישוב ויעדכן את בית המשפט האם הומצא לנתבע כתב התביעה בדואר רשום עם אישור מסירה, מתי הומצא ומה המועד להגשת כתב הגנה בהתאם להמצאה. בהודעה יצרף התובע תצהיר בו יפורט האם בין הצדדים התקיימה תקשורת כדוגמת דואר אלקטרוני/הודעת [sms] יישומון וואטסאפ או כל דרך תקשורת אחרת, עוד יציין התובע בתצהיר אימתי נשלח כתב התביעה לנתבע ובאיזו דרך, אישור המצאה בדואר רשום עם אישור מסירה. עוד יצרף התובע אישור עדכני מרשם האוכלוסין הימנו ניתן ללמוד על כתובתו הרשומה של הנתבע.

עוד יצרף התובע להודעה המעודכנת תצהיר נוסף של שליח שביצע את ההמצאה. התצהיר יהיה מפורט ולא על דרך של שבלונה בה מסמן השליח את הברירה התואמת ביותר את המציאות. התצהיר יהיה מודפס כבאמור בסע' 1(1) להודעה בדבר הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בו יפרט בדיוק רב את דרך ההמצאה שבוצעה על ידו.

עד כאן דברי בית המשפט הנכבד – כל מילה בסלע. ברור שבית המשפט נחוש לוודא כי הנתבע אכן קבל את כתב התביעה לפני שייעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט למעשה אומר דבר פשוט: אין שום בעיה לאזן בצורה טובה בין האינטרסים של התובע ושל הנתבע, ולא נדרש לשם כך שום שינוי בחוק: כל מה שנדרש הוא שהשופט יישם את החוק בצורה קפדנית, על ידי כך שיוודא שאכן היתה המצאה בפועל.

יישום קפדני כזה לא רק שומר על זכויותיו של הנתבע, אלא גם שומר על בית המשפט ובעקיפין גם על זכויות התובע, מפני שכאשר השופט מקפיד מלכתחילה לוודא שהנתבע אכן קיבל את כתב התביעה, השופט חוסך לבית המשפט ולנתבע את האפשרות שבעתיד הנתבע יגיש בקשה לביטול פסק דין שבה יגיד שבכלל לא קיבל את כתב התביעה.

נוסיף שכל אדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואי אפשר לנתק את הפסיקות של שופט מהרקע שלו. על פי אתר בתי המשפט כב' השופט אלישי בן יצחק שירת שירות קרבי כלוחם בחטיבת הצנחנים, שימש כמחנך כיתה והגיש לבחינת בגרות באזרחות בתיכון מקיף ד אשדוד, שימש כמרצה במכללה האקדמית למורים 'מורשת יעקב' בקורס "מדינה יהודית ודמוקרטית – סוגיות ציבוריות אקטואליות מההיבט היהודי דמוקרטי וממש סמוך לפני מינויו כשופט שימש כמנהל הקליניקות החברתיות במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ומותר להניח שמכאן גישתו החברתית ורגישותו לצרכיהם של הנתבעים.

אנו באתר נגד הבנק מוסיפים שאין ספק שדרכו של השופט היא הדרך הנכונה, ויש לקוות ששופטים אחרים ילכו בעקבותיו ויצקו תוכן חדש לסעיף החוק המאפשר פסק דין בהעדר הגנה. כן ירבו!

ת"א 52871-05-25 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' א.ב.ש חי בע"מ ואח',

כב' השופט אלישי בן יצחק, בית משפט השלום בתל אביב,

ניתן ביום 05-11-25.