ת"א 21032-06-23 - נעאמנה נ' בנק לאומי

האם יכול להיות שבנק ינסה להיפרע בכפל – גם מהחייב וגם מהערב? ומה יפסוק בית המשפט במקרה כזה? פסק דין שהלך בדרך הבטוחה אך אולי לא הנכונה, ויתכן שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה. כל התשובות בפוסט הזה – עשו לנו לייק ושתפו! פסק הדין הזה עוסק במה שהוא ללא ספק הסיוט הגדול של לווים וערבים – החשש שהבנק ינסה להיפרע גם מהחייב העיקרי (הלווה) וגם מהערב שלו; והסיפור הוא כזה: לעלי נאמאנה ולאחיו פהים נעמאנה היה עסק. הם לקחו אשראי בבנק הפועלים, ואח נוסף שלהם, פאהמי, ערב להם בערבות אישית.

לימים העסק שלהם נקלע לקשיים. הבנק תבע את פאהמי כערב על סך של 1,215,000 ש"ח, שזה היה מלוא חובם של עלי ופהים, ופאהמי, הערב, שילם את מלוא סכום התביעה.

לאחר מכן עלי ופהים פתחו הליכי חדלות פירעון, ולכל אחד מהם מונה נאמן. מה עושה הנאמן? הנאמן בחדלות פירעון מזמין את הנושים של החייב להגיש לו (לנאמן) תביעות חוב, והנאמן בודק את תביעות החוב ומכריע כמה החייב באמת חייב לכל אחד מאלו שהגישו תביעות חוב. בסוף הנאמן לוקח את הנכסים של החייב ומחלק אותם באופן יחסי בין הנושים, לפי סכומי תביעות החוב שלהם שאושרו.

לחייב יש אפשרות לערער על ההכרעות של הנאמן תוך זמן קצוב, ואם הוא לא עושה כן, תביעות החוב הופכות להיות חלוטות, כמו פסק דין של בית משפט (שכן הנאמן נחשב כזרועו הארוכה של בית המשפט).

לאחר שהבנק תבע את פאהמי וקיבל את כל סכום החוב שתבע ממנו, הבנק הגיש תביעות חוב לנאמנים של עלי ושל פהים, וכל אחד מהנאמנים קיבל את תביעת החוב של הבנק במלואה, ושילם לו סכום נוסף מתוך הכספים שהיו בקופת הנאמנות של הליך חדלות הפירעון.

באו עלי ופהים לבית המשפט, ואמרו כך: אחינו פאהמי כבר שילם את כל החוב שלנו. מכיוון שהבנק נפרע את חובנו במלואו, הבנק בכלל לא היה צריך להגיש תביעת חוב לנאמנים שלנו והם גם לא היו צריכים לשלם לו; עכשיו שהם שילמו לו, יוצא שהבנק נפרע יותר מהחוב המגיע לו, ושיתכבד ויחזיר את מה שנפרע ביתר.

הבנק לא טוען שהוא לא נפרע ביתר – הבנק טען שמכיוון שעלי ופהים לא ערערו על תביעות החוב שהוא הגיש בתיקי חדלות הפירעון שלהם, הרי שההכרעות של הנאמנים הפכו להיות פסקי דין חלוטים, וכעת עלי ופהים לא יכולים לטעון טענות שהן נגד פסק דין חלוט. לכן ביקש הבנק לסלק את התביעה של עלי ופהים על הסף.

השופטת, למרבית הצער, קבלה את הטענה הזו. היא קבעה שהואיל והאחים לא ערערו על ההכרעות של הנאמנים, ההכרעות הפכו להיות חלוטות ואי אפשר לתקוף אותן בתקיפה עקיפה דרך תביעה כלפי הבנק. השופטת קבלה את בקשת הבנק וסילקה את התביעה של האחים על הסף.

לדעתנו, יש משהו תמוה בפסיקה הזו: השופטת לא דנה בטענה של האחים שהבנק נפרע מהם ביתר לגופה. לדעתנו, ובכל הכבוד, השופטת היתה צריכה לבדוק האם יתכן שאכן הבנק גבה ביתר, כי בסופו של דבר צריך לפסוק על בסיס הדין המהותי שאומר שלא ניתן להיפרע בכפל ולא ניתן להיפרע יותר מסכום החוב.

אנו סבורים שמאד יתכן שהמילה האחרונה בעניין האחים נעמאנה טרם נאמרה, ומאד יתכן שעוד נשמע עליהם בפסק דין של ערכאת הערעור.

ת"א 21032-06-23 - עלי נעאמנה ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,

בית משפט השלום בצפת, כב' השופטת עביר גבריס,

02-04-25