ת"ק (חדרה) 74800-07-24 - שרית תורן נ' בנק מזרחי טפחות

האם יכול להיות שבנק יפעל בניגוד להוראות הלקוח (רמז: כן)? ואם הבנק פועל בניגוד להוראות הלקוח, לאיזה פיצוי יהיה זכאי הלקוח? התשובות בפוסט הזה.

גב' שרית תורן היא אלמנת צה"ל שקבלה ממשרד הביטחון סכום של 3,500,000 ש"ח. ביום 2.5.22 התקשרה לבנק ובקשה להפקיד את כל הסכום בפיקדון רימונים יומי, כלומר – נזיל לחלוטין שאפשר למשוך אותו בכל עת.

זמן קצר לאחר מכן התקשרה אליה פקידה מהבנק בשם שירן והציעה לה לסגור את הכסף לחמש שנים בתכנית חיסכון בריבית אטרקטיבית. אולם התובעת אסרה עליה מפורשות לעשות זאת, ואמרה כי תגיע לפגישה בבנק בעניין תכנית החיסכון לאחר חתונת בנה, הצפויה להתקיים ביום 20.5.22.

לאחר חתונת בנה התקשרה גב' תורן לבנק לקבוע פגישה. הפקידה שאלה אותה בעניין מה הפגישה, גב' תורן הסבירה, ואז נודע לה לראשונה כי בניגוד מוחלט להוראה שהיא נתנה לשירן שבועיים וחצי קודם לכן, הרי שסכום בסך 3,400,000 ₪ נסגר בתכנית חסכון לחמש שנים עם תחנת יציאה לאחר שנתיים.

גב' תורן ביקשה למשוך את הפקדון, אך הבנק התנה זאת בתשלום של 44,588 ₪ המהווה את עלות שבירת הפקדון עקב הבקשה למשיכת כספי הפקדון לפני תום התקופה המוסכמת.

גב' תורן נאלצה להמתין שנתיים עד לשחרור הכספים בתחנת היציאה, ואז סגרה את חשבונה בבנק, עברה לבנק אחר והגישה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

לכתב התביעה היא צירפה חישוב של ההפסדים שנגרמו לה עקב התנהלות הנתבע. לטענתה, בתקופת השנתיים שלא התאפשר לה למשוך את כספה, לא יכלה לקנות דירה לילדיה והפסידה רווח של ריבית גבוהה יותר שיכלה לקבל במסגרת תכניות אחרות.

בית המשפט הנכבד קבע כך:

מדובר במחלוקת עובדתית: לגרסת גב' תורן היא לא נתנה הרשאה טלפונית לסגור את הפקדון לחמש שנים, כשמנגד טוען הבנק באמצעות נציגתו שהעידה בבית משפט, כי גב' תורן כן נתנה הוראה לסגור את הכסף בפיקדון.

בית המשפט לא קבל את גרסת פקידת הבנק, מפני שהיא לא טרחה לערוך תיעוד של השיחה הטלפונית או לגבות אותה במסמך בכתב, המאשר את הסכמת הלקוח.

הפקידה גם ציינה בעדותה כי השיחה עם גב' תורן לא הוקלטה, למרות שהיה מדובר בסכום מאד גדול. בית המשפט קבע כי על הבנק לדאוג לתעד שיחות אלה, בפרט בהפקדת בסכומים גדולים, כחלק מחובת נאמנותו של הבנק לפעול לטובת הלקוח שלו, ולוודא כי אכן רצון הלקוח מולא כראוי.

הפקידה גם טענה שהבנק שלח ללקוחה מסרון על ביצוע ההעברה לפיקדון, אולם הבנק לא היה מסוגל להציג את המסרון הזה, ולכן בית המשפט דחה גם טענה זו.

שלישית קבע בית המשפט כי דפוס השקעתה של התובעת עד אותו מועד שבו טען הבנק שהיא נתנה כביכול הוראה להפקיד את הכסף סגור לחמש שנים מחזק את גרסתה כי לא התכוונה לתת הרשאה לסגור את הפקדון לטווח ארוך בשים לב לגילה (בת 69 שנה) ולמטרותיה (סיוע לילדיה בצרכיהם השוטפים):

עד לאותו מועד בו נסגר הפקדון (2.5.22) הופקד סכום בסך 3,500,000 בפיקדון רימונים יומי מיום 23.3.22, כלומר הכסף היה נזיל.

רביעית, על נציגת הבנק היה לוודא עם התובעת באופן הברור ביותר שהיא מבינה את משמעות סגירתו של הפקדון ולשקף לה את עלויות השבירה במעמד השיחה של ביצועו.

עלות שבירת הפקדון מהווה פרט מהותי בביצוע העסקה של הפקדה בתכנית חיסכון לטווח ארוך, ולפיכך מוטל על הבנק לבצע גילוי מלא בפרט מהותי תוך תיעוד ידיעתו והסכמתו של הלקוח, דבר שלא הוכח במקרה דנן.

התיעוד בנסיבות דנן -עת מדובר פקדון בסכום גבוה לטווח ארוך עם עלות שבירה גבוהה מאד- הוא חלק מחובת הגילוי של הבנק, וחובת הגילוי היא חלק מחובת הנאמנות ומחובת תום הלב של הבנק ביחסים בינו לבין לקוחותיו.

אם לסכם את דברי בית המשפט עד לנקודה זו – בית המשפט לא קבל את הגרסה העובדתית של הבנק, וקבע כי אפילו אילו גרסה זו היתה נכונה (כלומר – אפילו אם גב' תורן באמת נתנה הוראה להפקיד לפיקדון סגור לחמש שנים) הרי שהבנק הפר את חובת הגילוי וחובת הנאמנות שלו כאשר לא גילה לה גילוי נאות על עלות שבירת הפיקדון לפני תום תקופת הסגירה.

הבנק טען עוד כי ללקוחה אשם תורם מכיוון שהיתה מוטלת עליה חובה לבדוק את החשבון שלה כל יום, ואילו היתה בודקת ורואה שהכסף הועבר לפיקדון היתה יכולה לתת תוך שלושה ימים הוראה לביטול ההעברה לפיקדון מפני שבתוך שלושה ימים אין דמי שבירת פיקדון.

בית המשפט דחה טענה זו לחלוטין וקבע שהלקוח אינו כלב השמירה של הבנק (תזכרו בפסק דין בליאייב שהבאנו לפני מספר שבועות שבו קבע בית המשפט שהבנק אינו כלב השמירה של הלקוח), ואמר שגב' תורן לא היתה צריכה לבדוק האם אולי הבנק פועל בניגוד להוראה מפורשת שלה.

מכאן עבר בית המשפט לבדוק את הנזק שנגרם ללקוחה וקבע:

לא עלה בידי התובעת להוכיח נזק קונקרטי ממשי. התרחישים שצירפה הם בגדר השערה בלבד, וקשה לדעת כיצד היתה משקיעה את כספה בזמן אמת, מה גם שלא צורפו ראיות לתרחישים אלה.

אכן, זכותה של התובעת לעשות בכספה כרצונה לצרכיה ולצרכי משפחתה, דבר שנמנע ממנה עקב סגירת הכסף בפיקדון לטווח ארוך. התובעת לא הצביעה על צורך קונקרטי בכסף, וגם אם ציינה צורך כזה (אף בלא הצגת הוכחה) מצאה חלופה למימון (הלוואה מאבי בנה).

לכן קבע בית המשפט כי נזקה של התובעת הוא למעשה עלות שבירת הפקדון בסך 44,588 ₪; אבל מכיוון שגב' תורן רצתה לתבוע בתביעות קטנות ולא להוציא עוד כסף על תשלום לעורך דין, היא העמידה את סכום תביעתה על הסכום המקסימלי האפשרי בתביעות קטנות (הנמוך מעלות שבירת הפקדון), ולכן קבע בית המשפט כי הבנק יפצה את גב' תורן בסך של 37,700 ₪, ופסק נגדו גם הוצאות בסך של 2,000 ₪.

למעלה מהצורך ציין בית המשפט בהקשר לטענת האשם התורם של גב' תורן (שאותה דחה קודם לכן) כי גם אם היה מקום לייחס לגב' תורן אחריות תורמת, הרי שלאור הגבלת הסכום בתביעות קטנות נוכו בפועל קרוב ל-20% מסכום הפיצוי שאמור היה להיפסק.

ת"ק (חדרה) 74800-07-24 - שרית תורן נ' בנק מזרחי טפחות

כב' השופט שמעון שי לפיד,

ניתן ביום 04 מרץ 2025.

אם נתבעתם על ידי בנק בבית משפט או בהוצאה לפועל, או אם אתם רוצים להגיש תביעה נגד בנק, הכנסו לקישור.