תאד"מ 42006-01-21 בנק לאומי נ' עומר אסדי

מה דינו של הסכם פשרה עם בנק, שהחייב טוען שבכלל לא חתם עליו ושנעשה ללא ידיעתו? האם ניתן לבטל אותו, ואם כן – כיצד? התשובות בפוסט הזה.

עומר אסדי היה חייב כסף לבנק לאומי, ובנק לאומי עמד להגיש נגדו תביעה. אמא של עומר פנתה למשרד עורכי הדין של הבנק, הגיעה אתם לפשרה, נחתם הסכם פשרה, ההסכם הוגש לבית המשפט, קבל תוקף של פסק דין, ואמא של עומר גם שילמה לבנק את הכסף על פי ההסכם.

עומר פנה לבית המשפט ובקש לבטל את ההסכם, ולדון בתביעה לגופה. מדוע הוא עשה את זה? כנראה שהוא חשב שאם בית המשפט ישמע את גרסתו בית המשפט יחייב אותו בסכום נמוך יותר מאשר הסכום ששולם במסגרת הסכם הפשרה.

בבקשה לבטל את ההסכם עומר טען שבזמן שההסכם נחתם הוא היה בבית סוהר, אמא שלו חתמה בשמו על ההסכם אבל לא היה לה יפוי כוח לחתום בשמו, והוא טען עוד שהבנק הטעה את בית המשפט מפני שהבנק ידע שלאמא שלו אין יפוי כוח שלו.

האם עומר יכול לבקש בקשה כזו? האם ניתן לבטל את ההסכם? שאלה מעניינת!

בית המשפט פסק:

לפסק דין שנותן תוקף להסכם פשרה יש שני היבטים: היבט של פסק דין והיבט של הסכם. ההלכה הפסוקה היא שבגלל שפסק הדין הושג על ידי הסכמה בין הצדדים, אי אפשר להגיש עליו ערעור. הדרך היחידה לבטל אותו זה לטעון טענות נגד כריתת ההסכם: שכריתת ההסכם היתה נגועה בטעות, מרמה, חוסר תום לב וכו'.

ביטול ההסכם בעילות הרגילות של ביטול הסכם לא יכול להיעשות בבית המשפט שנתן את פסק הדין: ברגע שהוא נתן את פסק הדין הוא "קם מכסאו", ואסור לו יותר לגעת בפסק הדין שנתן. לכן הדרך היא לפנות לבית המשפט בתביעה חדשה – תביעה לביטול ההסכם בשל פגם בכריתתו.

הבקשה של עומר אסדי לביטול פסק הדין נדחתה, ובית המשפט חייב אותו בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.

תאד"מ 42006-01-21 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עומר אסדי,

בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט בנימין בן סימון,

ניתן ביום 17-04-25